סלוניקי היא עיר בעלת היסטוריה עשירה ומגוונת המשתרעת על פני אלפי שנים. בין ההיבטים הרבים של הפסיפס התרבותי שלה הוא הנוכחות הייחודית והמתמשכת של היהדות בעיר. הקהילה היהודית של סלוניקי גילמה תפקיד משמעותי בעיצוב ההיסטוריה של העיר, ותרמה למרקם התרבותי התוסס שלה. הנוכחות היהודית בסלוניקי מתחילה בימי קדם, עם עדויות לקהילה יהודית שהוקמה בעיר עוד בתקופה ההלניסטית. עם זאת, בתקופה הביזנטית החלה הקהילה לפרוח וסלוניקי הפכה למרכז בולט של החיים היהודיים באזור. מיקומה האסטרטגי של העיר כמרכז סחר הקל על חילופי תרבות ושגשוג כלכלי לתושביה היהודים. שליטתה של האימפריה העות'מאנית בסלוניקי מתחילת המאה ה-15 סימנה תור זהב לקהילה היהודית. יהודים ספרדים, שגורשו מספרד ב-1492, מצאו מקלט בסלוניקי ותרמו לאופי הקוסמופוליטי של העיר. האוכלוסייה היהודית גדלה ובתי כנסת, בתי ספר ומוסדות קהילתיים פרחו. ליהדות סלוניקי הייתה השפעה רבה על כל תחומי החיים בעיר: החברה, התרבות, המסחר, הכלכלה והאקדמיה. בשל כך העיר נודעה כ-"ירושלים של הבלקן". המאה ה-20 הביאה טרגדיה לקהילה היהודית של סלוניקי. עם עליית המשטר הנאצי לשלטון בגרמניה בשנות ה-30, אידיאולוגיות אנטישמיות התפשטו ברחבי אירופה. סלוניקי, תחת הכיבוש הנאצי לאחר הפלישה הגרמנית ליוון ב-1941, הפכה לשדה קרב טרגי עבור הקהילה היהודית. בזמן הכיבוש יישמו הנאצים חוקים אנטי-יהודיים, תוך הפרדה ובידוד של האוכלוסייה היהודית. גטאות הוקמו ב-1942, והגבילו אלפי מיהודי סלוניקי לתנאי חיים צפופים, ללא זכויות האדם הבסיסיות שלהם. הנאצים גם החרימו רכוש, חוקקו עוצר והתנכלו באופן מתמיד לקהילה היהודית. במרץ 1943 הגבירו הנאצים את הלחץ על יהודי סלוניקי. החלה סדרה של גירושים, שליחה בכפייה של גברים, נשים וילדים למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. משפחות נקרעו, והקהילה היהודית ששגשגה פעם עמדה בפני השמדה. עם הגעתם לאושוויץ, התמודדו המגורשים עם זוועות בלתי נתפסות – הוצאות להורג המוניות, עבודת כפייה וניסויים רפואיים לא אנושיים. רוב יהודי סלוניקי נספו בתאי הגזים, והפכו לקורבנות של מנגנון רצח העם של הנאצים. עד סוף מלחמת העולם השנייה, האוכלוסייה היהודית של סלוניקי הושמדה. הקהילה המפוארת נותרה מרוסקת, כשרק חלק קטן מהניצולים חזרו לשקם את חייהם. השואה שינתה לעד את הנוף הדמוגרפי והתרבותי של העיר. כיום, זיכרון השואה בסלוניקי מתקיים באמצעות אנדרטאות, מוזיאונים וסיפורי ניצולים. אנדרטת יד ושם בישראל מכירה במצוקתם של יהודי סלוניקי, ומבטיחה שסבלם וחוסנם לא יישכחו. בעשורים האחרונים התמודדה הקהילה היהודית בסלוניקי עם אתגרים שונים, ביניהם ירידה דמוגרפית ושימור המורשת התרבותית. עם זאת, נעשו מאמצים ראויים לשבח להחיות ולשמור על הזהות היהודית של העיר. המוזיאון היהודי של סלוניקי עומד כעדות לחוסן של הקהילה, משמר את זיכרון השואה ומציג את ההיסטוריה העשירה של יהדות סלוניקי. יהדות סלוניקי הותירה חותם בל יימחה בנוף התרבותי של העיר. שפת הלדינו, גרסה של ספרדית המדוברת על ידי יהודים ספרדים, השפיעה על הניבים המקומיים. המוזיקה והמטבח הספרדי המסורתי ממשיכים להיות חלק מהמרקם הרב-תרבותי של העיר. שואת יהודי סלוניקי עומדת כתזכורת כואבת לזוועות שבוצעו במהלך מלחמת העולם השנייה. מיגורה של הקהילה התוססת והסבל העצום שנגרם לחבריה מדגישים את החשיבות של לזכור ולחנך את הדורות הבאים לגבי ההשלכות של גזענות, חוסר סובלנות, אפליה ושנאה. הקהילה היהודית בסלוניקי אולי ספגה אובדן הרסני, אבל זכרה מתקיים כעדות לחוסן הרוח האנושית ולמאבק המתמשך באנטישמיות.
בלב אזור פלה היפיפה שוכנים מעיינות פוזר. המעיינות חבויים בתוך צמחייה עבותה ומוקפים על ידי רכס הרי הפינדוס, מעיינות פוזאר הוא מקום עבור אלה המחפשים שילוב מושלם של רוגע, יופי
